טיפול פרטני

אני רואה במטופל את בעל הידע ואותנו כשותפים מלאים למסע, עם המון כבוד והדדיות בטיפול, עם שיח על היחסים בחדר בשקיפות מלאה.

מאמינה בגישה נרטיבית(מייקל וייט ודיוויד אפסטון) בשילוב עם תיאוריות יחסי אובייקט.

על פי הגישה הנרטיבית, נתפסת המציאות כרבת סיפורים והאדם נתפס כמעניק ובוחר משמעות לאירועי חייו ולא רק כנדחף או כנגרר על ידי צרכים. על כן, בתהליך הטיפול יכולים המטופלים לגלות שקיימים סיפורים מועדפים פוטנציאלים בנוסף לסיפורים רוויי הבעיה איתם באו לטיפול. 
הבעיה נתפסת כגורם חיצוני המשפיע על האדם ולא כחלק ממנו. כשאדם בא לטיפול הוא חש לרוב לכוד על ידי הבעיה וסיפוריו המועדפים מואפלים על ידי הקשיים.

אחת המטרות המרכזיות של גישה זו היא להביא את האדם ממצב בו הוא חש חסר אונים, חסר תקווה, נעדר בעלות על חייו וקורבן לכדי תחושה של מסוגלות ומרחב בחירה גדול יותר.
האדם הוא רב סיפורי, ניתן לבנות בטיפול סיפור חיים אלטרנטיבי. הסיפור החדש ידגיש את הכוחות המסוגלות והיכולות הטמונות באדם. כמו כן זהות נבנית ביחסים, כמו גם ביחסים הטיפוליים.